אבחון פסיכו-דידקטי
האם זה חשוב או ממש מיותר?
נכתב ע"י צוות המאבחנות - מומחיות ללקויות למידה, ב"מרכז אפשרויות".
לאחרונה אנו שומעים יועצות, מורות ואנשי חינוך ממליצים להורים לא לעשות לילד אבחון... "ממילא הוא לא יקבל התאמות" או במילים אחרות, "הוא לא יקבל הקלות". אז בואו נדבר על זה רגע....
מה קורה פה בשנים האחרונות?
בשנים האחרונות חלים במערכת החינוך שינויים רבים הקשורים לשילוב תלמידים עם לקויות למידה, זכאות לשעות שילוב, התייחסות לאבחונים מתן התאמות במבחנים ועוד... לאחרונה, משרד החינוך מוביל את הרפורמה מ'לקויות ללמידה', במטרה להפחית את כמות הפנויות לאבחונים. אין ספק שכמות הפונים לאבחון, עלתה בשנים האחרונות ויש לעקור תופעה זו מהשורש, אולם, הדרך להשגת מטרה זו, מעלה תהיות רבות ונראה כי לעתים פוגעת דווקא באוכלוסיית התלמידים בעלי הלקויות.
כיום, מורים ואנשי חינוך רבים מייעצים להורים לא לפנות לאבחון פסיכו-דידקטי, המלצה שעשויה לפגוע בילד ובהורה. לנו כנשות מקצוע יש את החובה להציג בניכם את המידע ולתהות יחד על טיבה של הרפורמה.
מלקויות ללמידה- על קצה המזלג:
הרפורמה מתבססת על מודל ההתערבות (RTI). מודל חשוב המיושם שנים רבות בארה"ב, לפיו, טרם הפניה לאבחון יש להקנות הוראה פרטנית מותאמת. הנחה זו חשובה מפני שלעיתים קשיים לימודיים הינם תוצאה של הוראה לא מיטיבה. לאחר זמן, תיבחן התקדמותו של הילד, במידה והקשיים יישארו וההתערבות לא הועילה ברמה המצופה, יופנה הילד לאבחון. כיום, הרפורמה מתחילה בכיתה ז'. ילדי בית הספר יעברו מבחן סינון (עמי"ת) בתחילת השנה, לאחריו התלמידים המתקשים ישובצו לקבוצות למידה קטנות.
מה הבעיה אם כך?
מאוחר מידי ומעט מידי: ישנה חשיבות מכרעת לאבחון וטיפול מוקדם, בכיתה ז' ילד מתקשה חווה כבר תסכול רב לאורך הדרך, הוא פחות מאמין ביכולותיו, ואם עד שלב זה לא קיבל עזרה ממוקדת וטיפול בקשייו, הוא פספס זמן יקר בו ניתן היה לקדם אותו ולתת לו כלים להתמודדות והצלחה.
בירוקרטיה ומשאבים מועטים: צוות המורים בבית הספר, נדרש כיום להעביר מבדקי סינון נוספים, לנתחם ולבנות תכנית התערבות אישית. העומס על המורים מוביל לכך שבפועל, תוצאות מבדקי עמית, מתקבלות רק בנובמבר- דצמבר, והתכנית האישית נבנית ומוגשת רק לקראת ינואר- פברואר, זמן יקר (כמחצית מהשנה) בה התלמיד טרם קיבל מענה הולם לצרכיו. בנוסף, בשל העומס על המורים, לא מתבצעת בקרה ובחינה של התכנית לאורך השנה. כמו כן, היעדר המשאבים מוביל ליצירת קבוצות למידה של כ-8 תלמידים. לרוב, הקבוצות הטרוגניות כך שהתלמידים אינם מקבלים מענה אישי לצורכיהם.
היעדר אבחנה של מקור הקושי וטיפול הממוקד בסימפטום: במבחני עמית התלמידים מתבקשים לענות על שאלות אודות טקסטים שקראו. המבחן מצביע על יכולות של הבנת הנקרא והבעה בכתב. תוצאות המבחן מצביעות על רמה תקינה/ בלתי תקינה אולם אין מספיק מידע בכדי להצביע על שורש הבעיה. לדוגמא: קשיים בהבנת הנקרא יכולים לנבוע מקשיי קשב, קשיי שליפה, קצב עיבוד מידע איטי, קשיים רגשיים, קריאה משובשת ועוד... זהו מידע שניתן לקבל ולאבחן אך ורק באבחון פרטני מקיף ומעמיק שייערך על ידי אנשי מקצוע שהוסמכו לכך.
האבחון לא נועד לתת התאמות, מטרת האבחון היא לדייק את הקשיים, להסביר באילו מיומנויות הקושי בא לידי ביטוי ובהתאם לייצר אסטרטגיות פעולה ודרכי עבודה אשר עשויים לסייע בעקיפת הקושי. אבחון טוב ומקיף מוביל להתאמת דרכי למידה לתלמיד ומתייחס לקשיים וגם לתחומי החוזק אותם ניתן לנצל לתהליכי למידה יעילים יותר.
מודעות לקושי – היכולת של איש המקצוע להבין ודייק את מקור הקושי,
להבין אם הקושי תוצאה של הפרעת קשב, או קושי בתפקודי זיכרון העבודה
אם הוא נובע מתהליכי שליפה איטיים או מפענוח לא תקין של הקריאה.
האבחון הוא חלק מהותי ובלתי נפרד מתהליך הטיפול, הוא כמו צילום רנטגן של הקשיים והכוחות
במה הילד טוב ומה יכולותיו ובמה הוא מתקשה?
מודעות של הילד וההורה לקושי חשובה ליכולת להתמודד איתו...
איך נדע עם מה עלינו להתמודד אם לא נבין את הקושי?
התייחסות מעמיקה לתוצאות האבחון מאפשרת, התאמה של שיטות לימוד קריאה, טכניקות לשינון וזכירה או לעיתים פשוט לדייק ולהפנות לבדיקת מיקוד ראייה – כל אלו על פי הנתונים שנמצאו באבחון.
אז בואו נחשוב על זה מחדש....
הדרת האבחונים על ידי מערכת החינוך משרתת את משרד החינוך אשר מנסה לחסוך כספים, נמנע ממתן עזרה לאותם תלמידים מתקשים ופוגע בזכויות של בעלי לקויות הלמידה בהווה ובעתיד – כיום ממליצים לא לאבחן, ובעתיד, לקראת בחינות הבגרות ילדים שלא אובחנו בגיל צעיר לא יוכרו בוועדות של משרד החינוך כבעלי לקויות למידה ולא יקבלו עזרה במבחנים מאחר ואין תיעוד של הקשיים לאורך השנים... זה הזמן לעצור!!!!
אנו פונים אליכם: מורים, יועצים, צוותים חינוכיים והורים... אל תתנו יד למגמה השגויה של מערכת החינוך, אל תנסו להמעיט בחשיבות של הקשיים אותם חווים אותם ילדים, ואל תחפשו דרכים עקיפות לטיפול מבלי להבין לעומק את הקושי עמו הילד מתמודד. האבחון הוא הדרך הנכונה לראות באמת מה הילד צריך ולבנות תכנית מתאימה עבורו. פנו לאנשי מקצוע להתייעצות ובחינת נחיצות האבחון.
ההחלטה לגבי נחיצותו של אבחון זו החלטה שיש לשקול בכובד ראש מתוך הבנה של התהליך וחשיבותו, צריך לדעת שלא מדובר בתהליך קצר, זהו מסע שנועד לפתוח דרך חדשה, לסלול שבילים ונתיבים שלא ידענו שאנו אמורים לצעוד בהם. האבחון הוא אבן דרך חשובה המאפשרת להתמודד בצורה יעילה יותר עם המהמורות שיגיעו בהמשך הדרך.
תפקיד המערכת החינוכית הוא ללמוד איזו דרך מתאימה לילדים ולתת להם את האמצעים ללמוד בצורה המתאימה ליכולותיהם והמאפשרת להם למצות את היכולות שלהם למרות הקשיים.
התפקיד שלנו הוא לא לוותר ולגרום לזה לקרות!!!